השוואה בין שיפור הכוח עם אימון רטט כלל גופני לבין אימון התנגדות

Delecluse C, Roelants M, Verschueren S.

המעבדה לרפואת ספורט וביו-מכניקה, מחלקה לחינוך גופני, פיסיותרפיה וקינסיולוגיה באוניברסיטה הקתולית של לוון, בלגיה

מטרת המחקר

לחקור ולהשוות בין ההשפעה של תקופה בת 12 שבועות של אימוני רטט כלל גופי (WBV) לבין ההשפעה של אימוני התנגדות קונבנציונליים על חוזקם של השרירים פושטי הברך.

שיטת מחקר

שישים ושבע (67) נשים שאינן מתאמנות באופן סדיר (גילאים 21.4 +/- 1.8) לקחו חלק במחקר. קבוצת הרטט הכלל-גופי (WBV, N=18) וקבוצת הפלסבו (PL, N=19) ביצעו תרגילים דינמיים וסטטיים לחיזוק פושטי הברך על פלטפורמת רעידות. ההאצה של הפלטפורמה הייתה בין 2.28 גר' ל-5.09 גר', לעומת 0.4 גר' לקבוצת הפלסבו. הרטט (בתדר 35-40 הרץ) הוביל לעלייה בפעילות EMG (הפעילות החשמלית), אבל בקבוצת הפלסבו נותרה אות ה-EMG ללא שינוי.
קבוצת תרגילי ההתנגדות (RES, N=18)אימנה את פושטי הירך באמצעות תרגילי פשיטת וכפיפת רגליים (10-20 חזרות לדקה). כל הקבוצות התאמנו 3 פעמים בשבוע. קבוצת הביקורת (CO, N=12) לא השתתפה בשום סוג של אימון. הכוח הבליסטי, הדינמי והאיזומטרי לפני ואחרי האימון נמדד באמצעות דינמומטר (מכשיר למדידת כוח מכני) המופעל על-ידי מנוע. הכוח המתפרץ נקבע באמצעות ניתורים.

תוצאות

הכוח האיזומטרי והדינמי של פושטי הברך גדל באופן מובהק (P<0.001) הן בקבוצת הרטט הכלל-גופי (16.6 +/- 10.8%; 9.0 +/- 3.2%) והן בקבוצת תרגול ההתנגדות (14.4 +/- 5.3%; 7.0 +/- 6.2%).
לעומת זאת, בקבוצת הפלסבו ובקבוצת הביקורת לא נמצא גידול מובהק (P > 0.05).
גובה הניתורים השתפר באופן מובהק (P < 0.001) רק עבור קבוצת הרטט הכלל-גופי(7.6 +/- 4.3%) .
אף אחד מתנאי האימון לא השפיע על מהירות תנועה מרבית כפי שנמדדה במבחני תנועות בליסטיות מהירות.

מסקנות

לרטט הכלל גופי ולכיווצי השרירים הרפלקסיביים שהוא מעורר יש את הפוטנציאל לשפר חוזק בפושטי הברך אצל נשים שלא התאמנו קודם לכן באותה מידה כמו לאימון התנגדות המתבצע בעצימות מתונה. הוכח באופן ברור כי לא ניתן לייחס את השיפור בכוח אחרי אימון רטט כלל גופי לאפקט פלסבו.

דילוג לתוכן