הורמונים ו-WBV


מחברים:

Carmelo Bosco, M. Iacovelli, O. Tsarpela, M. Cardinale, M. Bonifazi, J. Tihanyi, M. Viru, A. De Lorenzo, A. Viru

1 Societa Stampa Sportiva, Via G.Guinizzelli, 56-00152 Rome, Italy e-mail: [email protected]
2 Fondazione "Don Gnocchi", Universitֳ di Roma Tor-Vergata, Rome, Italy
3 Centre for Study and Research of the Italian Track and Field Association – F.I.D.A.L., Rome, Italy
4 Federazione Italiana Pugilistica, Rome, Italy
5 Department of Biomechanics, Hungarian University of Physical Education, Budapest, Hungary
6 University di Roma La Sapienza, Rome, Italy
7 Instituto di Fisiologia Umana, Universita degli Studi di Siena, Italy
8 Institute of Exercise Biology, University of Tartu, Estonia

אבסטרקט

המטרה של מחקר זה הייתה לבחון את התגובות האקוטיות של ריכוזי הורמונים בדם ושל ביצועים נוירו-מוסקולריים (=של עצבים ושרירים) בעקבות טיפול WBV (רטט כלל-גופני). 14 משתתפים גברים (ממוצע גילאים 25 (4.6) שנים) נחשפו לרטט כלל-גופני סינוסואידלי במנח אנכי, 10 פעמים, למשך 60 שניות כל פעם, עם מנוחה של שישים שניות בין סט לסט (אחרי חמישה סטים של רטט הותר למשתתפים לנוח במשך 6 דקות). בדיקות הביצועים הנוירו-מוסקולריים כללו ניתורים ומקסימום לחיצות רגליים דינמיות (leg presses) שבוצעו עם תוספת עומס של 160% ממסת גופם של המשתתפים, ועם שתי רגליים. הבדיקות נערכו לפני טיפול ה-WBV ומיד לאחריו. נתוני מהירות, האצה, כוח ועצמה ממוצעים חושבו ושורשי הממוצע הריבועי (RMS) של EMGrms (אלקטרומיוגרם) מהשריר הנרחב הצידי (הגדול מבין ארבעת חלקי הארבע ראשי) ומשריר הירך הישר (החלק הקדמי) נרשמו בו-זמנית במהלך המדידות של לחיצות הרגליים. בנוסף נלקחו דגימות דם ונמדדו ריכוזי הטסטוסטרון (T), הורמון הגדילה (GH) והקורטיזול (C)בפלסמה. התוצאות הראו גידול מובהק בריכוזי הטסטוסטרון והורמון הגדילה, רמות הקורטיזול דווקא ירדו.

הממצאים הצביעו על שיפור בכוח המכני של השרירים פושטי הרגליים ונרשמה ירידה בפעילות ה-EMGrms. כמו כן הייתה ירידה ביחס שבין ה-EMGrms לבין הכוח. ביצועי הקפיצות, שנמדדו בעזרת מבחן הניתורים, השתפרו גם הם.

ניתן, אם כן, להניח שהרטט יוצר מנגנון ביולוגי הדומה למנגנון שנוצר בהשפעתם של אימוני כוח מתפרץ (זינוקים וניתורים). השיפור בכוח המתפרץ עשוי להיות תוצאה של השיפור בפעילות הסינכרון בין יחידות ההינע ו/או של שיפור בקואורדינציה של השרירים הסינרגטיים (המסייעים) ובמקביל עלייה באינהיביציה של השרירים האנטגוניסטים (מנוגדים).

מתוצאות אלה ניתן להסיק שטיפול WBV יוצר תגובות אקוטיות בפרופיל הורמונלי ובביצועים הנוירומוסקולריים. לכן סביר להניח שטיפול ה-WBV יצר הסתגלות ביולוגית שקשורה לאפקט הגברת הפעולה העצבית. הסתגלות הדומה לזו שנוצרת כתוצאה מאימוני כוח מתפרץ ומאימוני התנגדות.

לסיכום, ניתן לטעון כי אימון הרטט הכלל-גופני משפיע על מנגנוני המשוב הפרופריוצפטיביים ועל רכיבים עצביים ספציפיים. השפעה זו גוררת שיפור בביצועים של העצבים והשרירים (נוירומוסקולריים). יתרה מזו, העובדה שתגובות הורמונליות אלה של עלייה בריכוזי הטסטוסטרון והורמון הגדילה וירידה בריכוזי הקורטיזול, והתגובה של שיפור התפקוד הנוירומוסקולרי קרו בו-זמנית אך היו בלתי תלויות זו בזו, מחזקת את ההשערה לפיה שתי התגובות הללו מתבססות על מנגנונים משותפים.

מילות מפתח:
EMG (אלקטרומיוגרם), הורמון גדילה, ביצועי ניתור, טסטוסטרון, רטט כלל-גופני (WBV)

קישור למאמר באנגלית:
Hormonal responses to whole-body vibration in men

דילוג לתוכן