ההשפעה של שילוב אימון רטט כלל-גופני עם פיזיותרפיה על דליפת שתן במאמץ

von der Heide, Emons, Hilgers, Viereck

מחלקת גינקולוגיה ומילדות אוניברסיטת גיאורג-אוגוסט בגטינגן, גרמניה
מחלקת סטטיסטיקה רפואית, אוניברסיטת גיאורג-אוגוסט בגטינגן, גרמניה

מטרת המחקר
מחקר פרוספקטיבי אקראי תוכנן כדי לקבוע האם שילוב של אימון רעידות אינטנסיבי על מכשיר
ה- Galileo 2000ביחד עם פיזיותרפיה יכול לשפר את יכולת ההתאפקות של נשים שעברו בדיקות יורודינמיות ואובחנו כסובלות מבעיית דליפת שתן במאמץ. המחקר בחן את ההשפעה על שרירי רצפת האגן ואת ההשלכות הטיפוליות על דליפת שתן במאמץ.

שיטה

ה- Galileo 2000הוא משטח עם ציר סגיטלי שעליו מעין נדנדת שיווי משקל שנעה מעלה ומטה (5 מ"מ) בתדרים משתנים של 5 עד 30 הרץ. תנועה זו יוצרת תנודות מכניות עם אורך מחזור ממוצע של 40 מיקרו-שניות – בדיוק הזמן שנדרש כדי ליצור רפלקס מתיחה מונו-סינפטי טבעי בשריר הרלוונטי באמצעות כישור השריר (אברוני החישה של השריר) במהלך תנועת מעלה-מטה אחת. המערכת הנוירו-מוסקולרית (עצבים-שרירים) מגיבה לגירוי זה בשרשרת של כיווצי שרירי מהירים העשויים להוביל לרטט בכל הגוף. שתי צורות הטיפול מיועדות לחזק את השרירים המעורבים בסגירת השופכה – הטיפול ברטט מתוכנן לעשות זאת באופן ריאקטיבי (תגובתי) ואילו הפיזיותרפיה מיועדת לעשות זאת באופן אקטיבי (פעיל).
22 משתתפות עברו בדיקות קליניות ובדיקות יורודינמיות (לרבות אולטרסאונד פרינאלי ומדידת אגן) וחולקו לשלוש (3) קבוצות טיפול. קבוצה A עברה טיפולי פיזיותרפיה (PT) ואימוני רטט עם Galileo (Gal) לכל אורך תקופת המחקר. קבוצה B החלה עם פיזיותרפיה ועברה לאימוני רטט אחרי 12 שבועות (PB>Gal), ואילו קבוצה C החלה עם אימוני רטט ולאחר מכן עברה לפיזיותרפיה (Gal>PT). כל אימון שבועי היה מורכב משתי יחידות אימון; טיפול הפיזיותרפיה ארך 30 דקות ואימון הרטט היה 2×4 דקות. תקופת האימון היה סה"כ 24 שבועות, ולאחר מכן 12 שבועות של מעקב.

תוצאות

גילן הממוצע של המשתתפות בזמן הטיפול היה 50 (טווח גילאים של 34-69). שיעור יכולת ההתאפקות שנקבע באופן אובייקטיבי – על סמך מבחנים ולא על-פי דיווח סובייקטיבי אישי – היה 80% בקבוצה A (טיפול משולב), 56% בקבוצה B (PT>Gal) ו-60% בקבוצה C (Gal>PT). ממצאים אובייקטיביים אלה אלה עלו בקנה אחד עם הממצאים הסובייקטיביים אודות התדירות של בריחת שתן שבועית – כלומר, על-פי דיווחי המשתתפות. כל שלוש הקבוצות הראו שיפור ניכר בחוזק הממוצע של רצפת האגן, שנקבעה במדידות אגן
(ב-8 µV בקבוצה A, 7 µV בקבוצה B, ו-6 µV בקבוצה C). ממצאים אלה אושרו בבדיקות מישוש ובאולטרסאונד. בתום המחקר הציון הממוצע של ירידה בדליפת השתן במאמץ היה מ-1.8 ל-0.2 בקבוצה A, מ-1.7 ל-0.2 בקבוצה B ומ-1.8 ל-0.3 בקבוצה C. תוצאות אלה באו לידי ביטוי גם בדיווחים הסובייקטיביים של המשתתפות של כל המשתתפות על שיפור במצבן (p < 0,001).

מסקנות

גירוי השרירים על-ידי אימון ברטט משפר את הפרמטרים הסובייקטיביים והאובייקטיביים של דליפת שתן במאמץ. השילוב של אימון ברטט עם פיזיותרפיה התגלה כאפקטיבי ביותר ולכן מייצג גישה טיפולית בת-קיימא עבור מטופלות הסובלות מדליפת שתן במאמץ.

דילוג לתוכן